בית המיכל חיפה בע"מ נ' דנרום בע"מ

החלטה

העניין שבפני, התנגדות לביצוע שטר.

אקדמת מילין.

בטרם תידון הבקשה, אבהיר את המסגרת הדיונית, לאור טענת אשר הועלתה על ידי ב"כ הנתבע בדיון שבפני. בפתח סיכומי טענות הנתבעת, טען ב"כ הנתבעת "ראשית אציין שבתיק טרם הוגשה התנגדות לביצוע שטור אלא הוגשה בקשה לעיכוב הליכים, הארכת מועד ...".

טענה זאת של ב"כ הנתבעת, דינה להידחות. לא כותרת ההליך הינה אשר קובעת מהו ההליך, אלא מהותו הינה הרלוונטית (זאת בדומה, לאבחנה שבין "פסק דין" ל "החלטה אחרת", קרי, המהות היא המכתיבה את המסגרת הדיונית, ולא אחרת).

אוסיף, כי ככל שב"כ הנתבע סבור כי הבקשה אשר בפני אינה התנגדות לביצוע שטר, הרי שהבקשה הינה לסעד אשר לא ניתן לתיתו, שכן למעשה, אינו קיים. לשכת ההוצאה לפועל אינה מעבירה עניין לבירור בפני ביהמ"ש, אלא התנגדות לביצוע שטר; ומשהועבר העניין וניתנה החלטה כב' ר' ההוצאה לפועל, לא ניתן לדון בבקשה אלא כהתנגדות לביצוע שטר (יצוין כי בבקשה אשר הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל, סומן כי מדובר בהתנגדות לביצוע שטר). ייאמר כי החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל (כתוארה דאז) הגב' ר. באום, נוקטת בלשון חד-משמעית, "לעכב הליכי ההוצאה לפועל נגד המתנגדת עד למתן החלטה בהתנגדות", ועל כך הנתבעת לא השיגה, לא ערערה, ולא אמרה דבר.

עוד יובהר, כי ככל שסבורה הנתבעת כי בכך נגרם לה עוול דיוני כלשהוא, הרי שאין לה אלא להלין על עצמה, בבחרה סעד אשר ספק אם הוא קיים, ונטען באופן פתלתל ולא ראוי בהקשר זה.

טענות הצדדים

השטר אשר הוגש לביצוע, שטר ע"ס 117,392 ש"ח, מועד פירעונו 15.3.2011, עשוי לפקודת התובעת.

בבקשתה, טוענת הנתבעת כי בין הצדדים נחתמו 2 עסקאות לייצוא מכונות אשר היו שייכות לתובעת, כאשר לגבי אחת מהעסקאות נטען כי התובעת הפרה את ההסכם בכך שלא המציאה אישור קונסטרוקטור על פי המוסכם באחד משני ההסכמים, ובגין אותה הפרה, כך נטען, חל כשלון תמורה חלקי קצוב. בהתאם טוענת הנתבעת, כי סכום נזקה הנטען קוזז, כאשר יתרת הסכום, עד להשלמת סכום יתרת החוב על פי השטר, שולמה לתובעת.

נתון רלוונטי נוסף הינו, כי הנתבעת נקטה בהליך כנגד התובעת, והגישה תובענה לקבלת פיצוי בגין אותו סכום נזק אשר לטענתה חל בעטיו כשלון תמורה חלקי קצוב, זאת במסגרת תובענה בתא"ח 26244-03-11 בבית משפט השלום בחדרה.

התובעת מנגד, טוענת כי ההליכים אשר ננקטו אצל ביהמ"ש בחדרה, ננקטו בחוסר תום לב, וזאת בשים לב להליך נוסף וקודם אשר נערך בין הצדדים, ומלינה על כך כי נפתח כפל הליכים בהקשר זה. התובעת סבורה, כי משהוגשה התובענה בביהמ"ש השלום בחדרה, אין הצדקה לקזז את הסכום אשר ממילא נתבע, קרי, על הנתבעת לשלם בהליך זה את אשר נתבעת היא, וככל שתזכה בתרופתה במסגרת התובענה אשר הוגשה על ידה, הרי שאז תוכל להיפרע מן התובעת.

מוסיפה התובעת, כי הלכה למעשה, ההסכם שבין הצדדים לא הופר (אם כי ייאמר שאכן, קביעת ממצא עובדתי בהקשר זה, טעון בירור עובדתי אשר אינו מתאים להיות מבוצע בהליך של בירור ההתנגדות לביצוע שטר), וגם אם הופרה ההתחייבות, הרי שנציג הנתבעת הודה כי הלכה למעשה, הנתבעת לא נדרשה כלל לשלם כל תשלום שהוא בגין נזקים העולה מההפרה לכאורה של ההסכם – ובהיעדר נזקים, סבורה התובעת, כי טענת הקיזוז אינה מתגבשת לכלל כשלון תמורה קצוב חלקי, המקנה הגנה בפני התביעה השטרית.

מוסיפה התובעת, כי מהתנהגות הנתבעת עולה חוסר תום לב ניכר, שכן הנתבעת אף התקזזה בגין חשבונית מס אשר נמסרה מאת התובעת (כאשר את סכום המע"מ, שהינו בגובה ההמחאה אשר הוגשה לביצוע, לא שילמה במלואו), ולא רק זאת, אלא שלאחר ההליך הנוסף שבין הצדדים (שעניינו ערבות בנקאית, ת"א 31385-02-11), ובשבוע שלפני פירעון ההמחאה המעותדת אשר הוגשה כעת לביצוע, נקטה בהליך משפטי וביטלה את ההמחאה.

השיקולים בדיון בהתנגדות לביצוע שטר

את בקשת המבקשת ליתן לה רשות להתגונן בפני התובענה השטרית, יש לבחון לאור ההלכות שנקבעו לעניין הליכי סדר דין מקוצר. על פי הלכות אלו, מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ לו(3) 518, 524; ע"א 3374/05 אליהן אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (מאגר נבו)). לאור האמור, נפסק כי גם מי שהגנתו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה כנגדו הינם קטנים, יקבל רשות להתגונן. לעומת זאת, מי שהגנתו הינה "הגנת בדים" תדחה בקשתו (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם)).

כמו כן נפסק, כי ככל שהנתבע מציג הגנה לכאורה, יש ליתן לו רשות להתגונן, מבלי לבדוק כיצד יצליח להוכיח הגנתו או מהו טיב ראיותיו. עם זאת, מבקש הרשות להגן נדרש להגיש תצהיר הנכנס לכל פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענת הגנתו (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון נג(1) 390, 400).

כזכור, בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):

"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'... על-אף כללים קפדניים וזהירים אלה אין לומר, כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן היא תינתן כדבר המובן מאליו. אדרבא, כדי שתהיה משמעות להליך של בקשת רשות להתגונן, וכדי שלא ייעשה הליך זה לחוכא ואיטלולא, נקבעו התנאים הנדרשים מן המבקש, שאם לא יעמוד בהם לא תינתן לו רשות להתגונן. "

על המבקש רשות להתגונן להראות בתצהירו תשתית עובדתית מלאה לכל אחת מטענותיו, שהרי לימים ישמש הוא, ורק הוא, כתב הגנה בתיק (ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ מב(1) 721). יצוין, כי אמירה זאת נכונה גם כאשר אותה בקשה נושאת בכותרת אחרת מ"התנגדות לביצוע שטר", כמפורט לעיל.